מדוע אוכלים אוזני המן? הרב של פורים בפלפול מיוחד לפורים

בעניין פורים ישנה קושיה עצומה, דהנה בזכירת ומחיית "המן" יש עניין לאכול אוזני "המן", כפי שנפסק ברמב"ם הלכות "גיבובי דבדיחותיה"… הלכה י"ח. וכן בשולחן ערוך "לא פסיק פומיה מצחוקיה"… סימן ד' סעיף כ"ח, דנהגו לאכול אוזני "המן" בפורים. ולכאורה קשה: מדוע נפסק לאכול דווקא את אוזנו, ולא את אפו או ידיו וכדו'?

ואם תאמר, דקיימת סיבה לאכילת אוזניו דווקא. הא – מה שאנו אוכלים אינו נראה כאוזן? אלא בהכרח – מכך שיש לכלוכים בפנים – שזהו הפרג – סימן דהוי אוזן. ואין להקשות דלא היו קיסמי אוזניים, דהא מזה שהיה הרבה לכלוכים, הוו להו – הקסמי אוזניים, כמחט בערמת שחת… וא"כ מאי סיבת אכילת אוזניו דווקא?

אלא דיש מנהג בקהילות ישראל, לאכול דבר ממולא בשר בצורת משולש, כ-האשכנזים דנהגו לאכול "קרפלך" ג' פעמים בשנה – ערב יום כיפור, הושענה רבה, וביום פורים, והמשותף לשלושתם דכולם הוו ימי דין, אך הטעם הוא, משום, דמיום שחרב בית המקדש אין אוכלים בשר אלא בשבתות וחגים, ולפיכך אוכלים בשר בתוך כיסנים של בצק, וממה נפשך, אי חג היום – הנה בשר, ואי יום חול היום – הנה כיסנים של בצק. והטעם דנקרא אוזני "המן", הווי – כהסברא לעיל, דאנו שמים פרג לזכר הלכלוכים דהוי ליה באוזניהם, וממילא, מאי דנקרא אוזן, הוי מצד הפנימיות, ולא מצד החיצוניות. והא דבאף יש לכלוכים, יש לומר: דפורים חל בחודש אדר, והוי בסוף החורף, ו"המן" לא הווי מצונן…!

וכתב הרמב"ם ז"ל: מנהג אנשי חסידים לאכול אוזני "המן" בפורים, זכר ל"המן" הרשע וכו'. ובשולחן ערוך כתב: אנשי מעשה ואנשי חסידים נהגו לאכול עוגייה, המזכירה את אוזנו של "המן" דלא הייתה נקייה, ואנו זוכרים זאת כדי לגנותו, דהוי חלק מן המצווה, עכ"ל. א"כ יוצא דכל הסברא שאמרנו לעיל, הוא רק לדעת השולחן ערוך, דכתב כן במפורש. ואילו לדעת הרמב"ם דכתב זכל ל"המן", תחזור הקושיא: מדוע דווקא אוזנו?

ונראה לומר: כיוון דעוגייה זו נעשית כמין קפלים של חמור, וכיוון דחיפשו לקשרו לענייני דיומא, קראו לזה אוזני "המן", על אף דאין הבדל בין השניים, מלבד זאת – שהחמור על 4, ו"המן" על 2… וא"כ הוי תירוץ טוב לרמב"ם, דיש עניין דסתם קוראים לזה אוזני "המן", ואין אנו מסתכלים על הפנימיות שבה, מפני שזה מר. אבל לדעת השולחן ערוך, דמסתכלים בפנימיותו, ממילא אינו משנה איך הקפלים נראים חיצונית. ודו"ק.